<h1>רבינו ירוחם ני"ב ח"ו</h1>
<h2>דף ה.</h2>
הזורק וקבל חבירו והמקבל עומד במקומו וקבל חייב הזורק מן התורה כי מכחו באה ההנחה אבל אם המקבל נעק' ממקומו והלך לקרא' החפץ וקבלו פטורין מן התורה שניהם ואסורים מדרבנן כך פשוט בשבת.
זורק שום דבר מרשות לרשות ליד חבירו חייב דידו של אדם חשובה כד' על ד' כך פשוט בשבת.
<h2>דף ז.</h2>
זקף לבנה שהיא רחבה או ארוכה ג' טפחים וזרק ד' אמות ונח בפניה כגון טיט וכיוצא בו חייב דאויר רשות הרבי' למטה מי' דינו כר"ה ולא דמי למקום (מצויין) [מסויים] כגון עמוד וכיוצא בו ולא בעי' הנחה ע"ג מקום ד' טפחים כמו שכתבתי בח"ד ואם (הניח) [נח] על (גבי) גבה [הוי] מקום פטור ודוקא שגבוה ג' טפחים דאי לא הכי כלבוד דמי דדרסי בה רבים ודינו כרשות עצמו וכן הדין על גב קוצים או צואה אף על פי שאין רגילות לדרוס בהם רבים מאחר שאינם גבוהים ג' טפחים דינם כרשות הרבים עצמו כלומר כקרקע עצמו דכלבוד דמי כך פשוט בגמרא.
נועץ קנה ברשות היחיד וזרק מרשות הרבים ונח על אותו קנה אפילו גבוה הקנה ק' אמה חייב שרשות היחיד עולה עד לרקיע פי' ולא בעינן ברשות היחיד הנחה על גב מקום [ד'] כמו שכתבתי בח"ד כך פשוט בגמרא.
<h2>דף ח.</h2>
זרק כוורת כלומר כעין סל עגול וארוך אפילו גבוה [י'] אם אינה רחבה ששה טפחים וזרק מרשות היחיד לרשו' הרבים חייב ואם רחבה ששה פטור כך פשו' בשבת פי' כבר אמרנו בח"ד [לעיל ז' ע"א] כי כל דבר שגבהו עשרה ורחבו ארבעה הוא רשות בפני עצמו ונקרא רשות היחיד אם הוא עומד ברשות הרבים וזה הסל אם הוא גבוה יותר מעשרה הוי מקום פטור אם אין ברחבו ארבעה דכיון דשום דבר ממנו הוא באויר למעלה מעשרה הוי כלו מקום פטור והוא פטור אם זרקו הוי כזורק למקום פטור ואם אינו גבוה מעשר' ורחב ארבע הוי רשות לעצמו ודינו כרשות היחיד והזורקו מרשות היחיד לרשות הרבים הוי כזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבי' דפטור ואם אין ברחבו ארבעה אע"פ שגבוה י' כ"ש אם אינו גבוה עשרה מיקרי חפץ ושם חפץ עליו וחייב כזורק חפץ מרשות היחיד לרשו' הרבים ואף על גב דכל שאינו גבוה עשרה (ואינו) [ו]רחב ארבעה הוי רשות לעצמו והוי כרמלית ויצא מתורת חפץ להיות פטור ואפ"ה הזורקו חייב חטאת כי כרמלית הוא ואינו רשות מדאורייתא ואין כח ברשות כזה דמדרבנן לפטרו מחטאת דאוריתא זולתי כשהוא רשות לעצמו מדאוריתא כגון גבוה עשרה ורחב ארבע' אז יצא מתורת חפץ ויש בו כח לפטרו מחטאת לפיכך יש לנו לעיין אם הוא רשות לעצמו לפטרו מחטאת כזורק מרשות היחיד לרשו' היחיד דרך רשות הרבים או אם הוא חפץ כלומר שתורת חפץ בו כל זמן שאין לו תורת רשות לעצמו אחר שהוא עגול ואינו מרובע צריכין אנו לרבעו כדי לראות אם יש בו ארבעה ברחב אם לאו, הילכך אם ברחב עגולו אין בו ששה טפחים חייב דתור' חפץ עליו וידוע כי אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא אם כן כל דבר עגול שיש לו טפח ותרי חומשי טפח ברחבו כשתרבעהו תמצא ברבועו טפח ולפי זה כל דבר עגול שיש ברחבו ד' טפחים וח' חומשי טפחים שהם ה' טפחים וג' חומשי טפח ברבועו ארבע טפחים כשתרבעהו כלומ' כשתעשה מן העגול מרובע הילכך אם זה הסל אין בו ברחב עגולו ה' טפחים וג' חומשי טפח אין ברחב רבועו ד' טפחים ואינו רשות לעצמו אלא תורת חפץ עליו אפילו גבוה (ג') [י'] והזורקו מרשות היחיד לרשות הרבים חייב חטאת כזורק חפץ ואם היה גבוה סל כזה יותר מזה או שקרומיות של קנה שלה שהיא ארוגה בהן הם למעלה מעשרה פטור מאחר שאינו רחב ארבעה ברבוע דהוי מקום פטור וכיון שמקצתו מונח באויר כשהונח [ב]רשות הרבים למעלה מי' הוי כזורק למעלה מי' באויר רשות הרבים ופטור. ומה שהוצרך לומר אם אין ברחבו ששה והיה לו לומר לפי זה אם אין ברחוב ה' טפחים וג' חומשים, כדי להרחיקו מן העבירה שיהיה אסור לא דק לחומרא ויהיה אסור ולעולם כשהיה בו ברחב ה' טפחים וג' חומשים יהיה פטור מחטאת וכל זמן שלא יהיה בו כ"כ חייב חטאת דתורת חפץ עליו ואם יהיה בו ו' כלומר ה' טפחים וג' חומשי' ברחב עגולו דהוי ברבועו ד' טפחים והוא גבוה עשרה וכל שכן יותר יצא מתורת חפץ והוה ליה רשות לעצמו והוא רשות היחיד והוה ליה כזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבי' שפטור כי כמו שאנו חושבין עובי השולי' בגובה כך אנו מחשבין עובי דפנות הסל ולפי' אנו צריכין לפרש כי השנים חומשים יותר שיש בו' טפחים כי היה די בה' טפחים וג' חומשים הם לחומרא כך פרש"י. אבל רי"ף כתב כי אפילו שאנו מחשבין עובי השולי' בגובה אין מן החשבון לרבעו עובי הדפנות של הסל ולפי' אלו הב' חומשי' יותר הם לעובי הדפנות חומש טפח לעובי דופן מכאן וחומש טפח לעובי דופן מכאן לדופן השני ונשאר בחללו מו' טפחי' ה' ותרי חומשי כדי שיהיה ברבועו ארבעה טפחים חוץ מהדפנו' ואם יש ברבועו רחב ארבעה כמו שכתבתי ואינו גבוה עשרה חייב חטאת הזורק דאף על גב דיש לו דין כרמלית לא הוי רשות מדאוריתא לפטרו מחטאת כמו שכתבתי למעלה. ועוד פשוט ואם כשזרקה כפאה על פיה והיא גבוה ז' ומשהו חייב כי כשהגיע פיה סמוך לקרקע פחות מג' טפחים אמרינן לבוד ואין בכאן כי אם עשרה בגובה ומיירי שאין ברחבו ששה כלומר שלא תוכל לרבעו שיהיה רחב ארבעה טפחים ותורת חפץ עליו דארישא קאי דאמר אם אין ברחבו ששה, אבל אם יש בגובהו ז' ומחצ' או ז' וב' משהויין פטור כי כשהגי' פיה סמוך לקרק' פחו' משלשה טפחים אמרינן לבוד ותאריך המחיצות של פיה עם הלבוד ונמצא בו יותר מגובה עשרה והוי מקצתו במקום פטור שהיא רשות הרבים למעלה מי' דהוי מקום פטור כמו שכתבתי בח"ד [לעיל ז' ע"א] ואינו רחב ד' הוי פטור. וכתבו התו' לפי זה הפי' כי כשהוא גבוה שבעה ומשהו כלומר עם השולים אפילו יש ברחב עגולה ששה שיש ברבועה ארבעה טפחים כמו שכתבתי שחייב, שאינו מצרף השולים עם הגובה זולתי כשיש מחיצות רואות פני הכלי אבל כשאין שם תשלום המחיצות זולתי עם לבוד פחות משלש' אין משלים השולים לעשרה זולתי כשיהיה שם תשלום המחיצות מעשרה עם הלבוד חוץ מהשולים דתרתי לא אמרינן שנאמ' לבוד להאריך המחיצות ועוד שנצרף עובי השולים להשלים לעשר'. אבל כשלא כפאה על פיה אין אנו יכולין לומר לבוד דלא אמרינן לבוד אלא כשפיה הולכת נגד הקרקע ואז נוכל להאריך המחיצות דרך פיה ששם חודן של מחיצות. ויש מי שפירש כי זה הז' ומשהו או שבעה ומחצה מיירי ברחב (השבעה) [ארבעה] ולפיכך בשבעה ומשהו חייב דעדין תורת חפץ עליו שאין בו בגובה כי אם עשרה מן הלבוד והשולים ותרתי לא אמרינן כמו שכתבתי לומר שנצרף עובי השולים והלבוד, ולפיכך כשנסיר עובי השולים אין בכאן גובה עשרה ורחב ארבעה להיות רשות לעצמו מן התורה, ותורת חפץ עליו ולפיכך חייב, אבל כשיש בו שבעה ומחצ' גובה והלבוד פחות משלשה הנה בגובה יותר מעט מעשרה וכשתסיר גובה השולים ישאר גובה עשרה והוה ליה רשות בפני עצמה. ולפי זה אפילו אם אינה רחבה ואפילו גבוה שבעה ומחצה חייב דאין מאריכין המחיצות אלא כשנידון משום רשות כלומר שרחב ששה ויש בו שבעה ומחצה כמו שכתבתי דוקא בשנידון משו' רשו' ולא בשנידון משום כלי דלא אמרינן ביה לבוד. ועוד פשוט ורב אשי אמר אפילו שבעה ומחצה נמי חייב משום דלא אמרינן לבוד להאריך המחיצות דרך פיה כי המחיצות של פיה בעבור תוכן עשויות כלומר להשתמש בתוכן ולא (לדופן) [לכופן] כלפי מטה כלומר להאריכן מחמת לבוד כי לדבר כזה לא אמרינן לבוד והלכה כרב אשי הילכך אין חלוק בין כפאה על פיה בין לא כפאה.
עמוד ברשות הרבים גבוה ט' טפחי' ובני רשות הרבים מכתפין עליו ומשתמשי' בו דינו כרשות הרבים והזורק ארבעה אמות מרשות הרבי' ונח על גביו חייב ודוקא ט' אבל פחות אין ראוי לכתף ודינו כמו שכתבתי בחלק ד' [לעיל ז' ע"א]. וכן עד עשרה דמאחר שיש בו עשרה אפילו ראוי לכתף רשות לעצמה היא אם יש בו ד' דינו כרשות (הרבים) [היחיד] ואם אין בו ד' מקו' פטור הוא כמו שכתבתי בחלק ד' אבל גומא ועמוקה (ארבעה) [תשעה] טפחים אין אומרין דדינה כרשות הרבים דתשמיש על ידי הדחק לא שמי' תשמיש ודין הגומא כתבתי בחלק ד' כך פשוט בשבת.
<h2>דף מב.</h2>
קוץ ברשות הרבים כדי שלא יזוקו רבים מותר להוליכו פחו' מד' אמות ובכרמלית מוליכו כמו שירצה כך פשוט בשבת. מוליכו פחות פחות מד' אמות שאז"ל בכל מקום צריך לישב בכל פחות מד' אמות שאם לא ישב אע"פ שעמד ולא הלך בכל פחות מד' אמו' חייב שאף על פי שעומד הליכה א' היא ואפילו בכרמלית או בשדה חייב מלקות מדרבנן כך כתב מר שר שלום בתשוב'.
<h2>דף צו.</h2>
הזורק מרשות הרבים לרשות היחיד וכן בהפך חייב. (דזורק) [הזורק] מרשו' היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע פטור אבל אסור ואפילו למטה מעשרה דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא וכל שכן למעלה מעשרה כיצד שני גזוזטראות כלומר זיזין היוצאין מן הכותל זו כנגד זו בשני צדדין ורשות הרבים עוברת ביניהן הזורק או המושיט מזו לזו פטור אבל אסור. ואם היו שניהם בדיוטא אחד פירוש בעליה אחד בצד אחד מרשות הרבים הזורק מזו לזו פטור אבל אסור והמושיט חייב. ולא גמרינן זורק ממושיט. ואם זורק מרשות היחיד לרשו' היחיד ורשות הרבים באמצע כמו שכתבתי אם זרק למטה משלשה הרי הוא כמו שנח ברשות הרבים וחייב ולמעלה מעשרה אינו אסור אלא משום שבות כמו שכתבתי ואם היו שני הרשויות שלו מותר לזרוק לכתחלה כלומר דשני בתים משני צדי רשות הרבי' הן שלו ודוקא כשהן שוין אבל אם האח' גבוה מחבירו אסור לזרוק מזו לזו דפעמים יפול לארץ מאחר שאינן שוין ויביאנה. מרשות הרבים [לרשות הרבים] ורשות היחיד באמצע פטור מחטאת ואפי' ברשות היחיד מקורה אבל אסור.
שני עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין את הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין כך פשוט בשבת.
<h2>דף צז:</h2>
והזורק מרשות היחיד לרשות הרבים ועובר ארבעה אמות ברשות הרבים פטור אבל אסור ומיירי שם דנפקא מרשות היחיד דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה ולא נעשית מחשבתו. וכן נתכוין לזרוק ח' וזרק ארבעה או בהפך אלא אם כן אמר כל מקום שתרצה תנוח. והזורק מרשות הרבי' לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע ארבעה אמות חייב פחות מארבעה אמות פטור דרשויות מצטרפות ולא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא כך פשוט בשבת.
<h2>דף צט:</h2>
עמוד ברשו' הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה וזרק ונח על גביו חייב שהרי עקירה והנחה באיסור, דאף על גב דממקו' פטור קא אתיא שאי איפשר להיות שמה שזרק שלא עלה למעלה באויר העמוד ואויר העמוד הוי מקום פטור, פי' דכי אמרינן נעץ קנה ברשות היחיד וזרק ונח על גביו חייב ואמרי' דרשות היחיד עולה עד לרקיע הני מילי באויר חצר שיש לה מחיצו' גמורו' אבל בעמוד לא דאין החפץ נכנס כלל באויר חיוב, ועם כל זה חייב כיון דעקירתו והנחתו [באיסור] כך מוכח בשב' וכן פסק ר"ח דהא דרב מרדכי דחייתא היא. כותל ברשות הרבים גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה ואותו כותל היה מפסיק בין כרמלית לרשות הרבי' והיה נחשב למקום פטור ואח' כך הקיף מחיצות לאותו כרמלית ונעשה עתה רשות היחיד וזרק מרשות הרבים על אותו כותל חייב ולא אמרינן שיהא דין הכותל כבראשונה שהיה מקום פטור, דאחר שהכרמלית סמוך לו נעש' רשו' היחיד הרי הכל כמלא עד הכותל והרי הכותל רשות היחיד כך פשוט.
<h2>דף ק.</h2>
בור ברשות הרבים עמוק עשרה ורחב ארבעה ומלא מים וזרק לתוכו חייב דאפילו דמלא מים אותם מים לא מבטלי מחיצות אבל מלא פירות פטור דפירו' מבטלי מחיצות שלו. פי' ודוקא פירות שמבטל אותם דאם דעתו לא מבטלי כדאמרינן בעירובין [ע"ח ע"ב] וכך פשוט בשבת.
הזורק ארבעה אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כגון דבלה שמנה ונחה בכותל כלומר בפני הכותל או טיט כזורק באויר דאי לא נחה פשיטא, אבל הזורק בפני הכותל ונחה למטה מעשרה כזורק בארץ. הזורק בארץ ארבעה אמות חייב.
זרק למעלה מי' טפחים והלך ונח בחור כל שהוא אפילו יש בכותל רחב כדי לחקוק בו ארבעה על ארבעה אין רואין אותו כאלו הוא חקוק ופטור אבל אסור, אפילו שהחור מפולש לרשות היחיד ובני רשות היחיד משתמשי' בו והוא רחב מצד פנים ארבעה, כיון שאינו רחב מצדי חוץ לצד רשות הרבים שהוא המקום שזרק בו לא אמרינן חוקקין בו, ומכל מקום אסור דלא אמרו זה אלא לפטור מחטאת.
זרק לתוך ארבעה אמות ונח כל שהוא ונתגלגל חוץ לארבעה פטור חוץ לד' ונח כל שהוא ונתגלגל וחזר לתוך ד' חייב כך פשוט בשבת.
<h2>דף ק:</h2>
הזורק ונח על דף שבגשר שלפעמים העומד לרחב הגשר אף על פי שהוא עומד מובדל מן הנסרים האחרים ואין עוברין כל כך מאחר שלפעמים מפסיעי' עליו רבים קרוי רבים פוסעין בו ואפי' אינו רחב חייב כך פשוט בשבת.
<h2>דף קב.</h2>
הזורק (ושכח) [ונזכר] לאחר שיצתה מידו קלטה אחר או כלב או (שנטרפה) [שנשרפה] פטו' אבל אסור וכן הזורק לעשו' חבור' אבל זורק בכונה לפי הכלב או לפי הכבשן חייב כך פשוט.
